כאשר הסכם ממון הבא בסתירה לחוק הירושה הכלה תקבל מחצית מרכוש בעלה המנוח על אף הסכם ממון
משרדנו עוסק בתחום דיני המשפחה על כלל רבדיו, לרבות הסכמים: הסכמי ממון, הסכמים לחיים משותפים ועוד.
לא אחת באים בשערי המשרד, זוגות הנישאים בפרק ב' לחייהם אשר מבקשים לערוך "הסכם ממון" או המבקשים לחיות זה לצד זו כידועים בציבור ולערוך "הסכם לחיים משותפים", כך או כך מבקשים בני הזוג לעגן בהסכם את המשטר הרכושי ולהכילו על חייהם המשותפים.
מניסיוני, אני ערה לעובדה כי בפרק ב', מבקשים בני הזוג הצדדים להסכם, לשמור על הפרדה רכושית מוחלטת ולשמר את כלל הרכוש והכספים אשר צברו במהלך חיים שלמים לעצמם, ולא לחלוק בהם עם בן\בת הזוג החדשים וזאת באופן הדדי.
החלטה זו מובנת מאליה ומתקבלת על הדעת הדדית, שכן כל אחד מבני הזוג הללו מגיע למערכת היחסים לאחר שעבר כברת דרך בחייו, חלקם נישאו והתגרשו, פרקו משפחות ושיתוף במקרקעין, חלקם לא נישאו מעולם מבחירה, אך המשותף לכולם הוא הרצון להמשיך במשטר של "מה ששלי - שלי ומה ששלך - שלך".
בכל אותם הרגעים בהם מבקשים בני הזוג לערוך את הסכם הממון/הסכם לחיים משותפים הם חושבים על תקופת החיים המשותפת, על ציר הזמן בו הם נמצאים בחיים, אך לא עוצרים לרגע לחשוב מה יקרה כאשר לא יהיו עוד בין החיים? לרוב, אנשים מתקשים לדמיין את השלב שלאחר פטירתם ולא מתכננים תכנונים עתידיים על ציר הזמן של לאחר המוות.
יחד עם זאת, חשוב לדעת ולזכור שהסכם ממון \ הסכם לחיים משותפים תקף כל עוד בני הזוג החתומים על ההסכם מצויים בחיים. עם פטירתו של אחד מבני הזוג, ביחס לרכוש המנוח\ה חלות הוראות אחרות – הוראות חוק הירושה.
חוק הירושה קובע מי הם היורשים ע"פ החוק במקרה בו המנוח\ה לא הותירו אחריהם צוואה. חלוקת רכוש נקבעת בהתאם לחוק זה.
חשוב לדעת שסעיף 8(א) לחוק הירושה קובע כי הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים. על כן, לצד עריכת הסכם ממון או הסכם לחיים משותפים, יש לערוך צוואה אשר תסדיר את נושא חלוקת עזבונו של המצווה לאחר פטירתו, לרבות הדרת בן\בת הזוג מהעיזבון.
באופן זה יכולים בני הזוג המצווים להגן ולשמור באופן הרמטי על רכושם, אותו צברו לאורך חיים שלמים גם לאחר פטירתם.
לאחרונה (24.7.23) ניתן פס"ד מפי ביהמ"ש העליון בערעור, ודן ביחס ובהתנגשות בין הסכם הממון לחוק הירושה וכך היו נסיבות המקרה:
בין המנוח לבין אשתו נחתם הסכם ממון ובו הוגדרה הפרדה רכושית מוחלטת. צויין בגוף הסכם הממון שההפרדה הרכושית תחול גם לאחר סיום מערכת היחסים בינהם "מכל סיבה שהיא".
אירע המזל וזמן קצר מאוד לאחר הנישואין וחתימת הסכם הממון, כ 25 ימים, הלך הבעל לעולמו, והותיר אחריו כלה טרייה.
לאחר פטירתו, נאבקו יורשיו ע"פ דין אל מול הכלה, כאשר לטענת הכלה היא יורשת 50% מרכושו ע"פ הדין, בהתאם לחוק הירושה, בהעדר צוואה. הילדים טענו כי הכלה אינה יורשת לנוכח הסכם הממון אשר קבע הפרדה רכושית מוחלטת. הילדים תמכו את טענותיהם בסעיף שנכתב בגוף ההסכם לפיו ההפרדה הרכושית המוחלטת תחול לאחר סיום מערכת יחסיהם "מכל סיבה שהיא", כזו הכוללת גם מקרה של פטירה ולטענתם מדובר ב"הוראה ירושתית" אשר מדירה את הכלה מכל זכויות בעיזבון המנוח.
נשאלת השאלה, האם הוראות הסכם הממון גוברות על חוק הירושה? בהנחה שלא נערכה כל צוואה ומה קורה כאשר הוראת הסכם הממון באה בסתירה לסעיף 8(א) לחוק הירושה הקובע שהסכם בדבר ירושתו של אדם או ויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם בטלים?
ובמילים פשוטות, האם העובדה כי ההוראות בהסכם הממון, אשר קבעו עוד בחייו של המנוח, שהכלה אינה זכאית לזכויות ברכושו של המנוח, תקפים גם לאחר פטירתו?
ביהמ"ש העליון הכריע בשאלה זו וקבע שהוראות הסכם הממון תקפות לחייהם של הצדדים ואילו לאחר המוות חלות הוראות אחרות – הוראות חוק הירושה. עוד העיר כב' השופט א. שטיין, כי במקרה שנדון בפסה"ד, אמנם דובר על הפרדה רכושית בתקופת החיים המשותפים אך לא נכתב באופן מפורש בגוף הצוואה שהמנוח מדיר את אשתו מעיזבונו, על אף כי גם אם היה נרשם כך, הרי שהדרה זו הייתה מתבטלת שכן היא בטלה מכוח סע' 8 לחוק הירושה.
"הסכם הממון מגדיר במילים ברורות את זכויותיהם הרכושיות של בני הזוג עד לגירושיהם או עד למותו של אחד מהם – לפי המוקדם. זכויות אלה הוגדרו, כאמור, בהתאם לעיקרון "מה ששלי יישאר שלי, ומה ששלך יישאר שלך". קביעה כאמור משייכת את כל רכושו של המנוח לעיזבונו, אך אין בה משום הדרת המשיבה מעיזבונו של המנוח במקרה שבו המנוח הולך לבית עולמו בעודו נשוי למשיבה (הדרה שממילא היתה מתבטלת לנוכח הכלל שנקבע בסעיף 8 לחוק הירושה)".
המסקנה היא ברורה – הסכם ממון תקף לתקופת החיים המשותפים או עד לפטירה ולאחר מכן חלות הוראות חוק הירושה. על כן, לצד הסכם ממון יש לערוך צוואה אשר תסדיר את אופן חלוקת העיזבון לאחר פטירת המצווה.
