המצב מחייב שינוי במזונות? הנה מה שחשוב לדעת:

"תראי, אני לא עומד בזה יותר... לא רוצה הוצאות לפועל אבל אני לא יכול להמשיך לשלם לה 5,000 ₪ על שלושה ילדים? אני במינוסים מטורפים, אוכל את מעט החסכונות שנותרו ..."

אחרי שלא שוחחנו יותר משנתיים והטיפול המשפטי הסתיים בהצלחה, אני מזהה את הסערה בקולו של ד' ומנסה להבין מה הרקע.

״אני מפורק כלכלית ורגשית״ הוא אומר בכאב. ״אחרי חל"ת של 4 חודשים פוטרתי מהעבודה. שלחתי כבר מאות קורות חיים ולא חוזרים אליי. פניתי אל גרושתי ביקשתי להקפיא את התשלום לכמה חודשים והיא מסרבת, אפילו שהיא עובדת במקום עם קביעות ללא סכנת פיטורין. ועדיין, סירבה. אני חייב לפתור את זה!"

אז מה הפתרון המשפטי למצוקה של ד'? האם יש כזה?

מקרים רבים כמו של ד׳ מגיעים בימים אלו לפתחם של עורכי דין העוסקים בדיני משפחה. משבר הקורונה, הביא עמו משבר כלכלי עם אופק לא ברור. מקור פרנסתם של רבים השתנה, הצטמצם או נגדע באחת והביא הרבה מאד אנשים לפתחה של מצוקה כלכלית או עמוק לתוכה. נדרשות התאמות, בין אם שימוש בחסכונות או שינויים באורח החיים, אבל יש את הדבר הזה, מזונות, אשר מעוגן בהסכם או בפסק דין - מה קורה כאשר יש צורך לשנות אותו? בין אם מהצד של אב גרוש מתקשה כמו ד׳ ומבקש להקטין את המזונות לאור המצב בשל קושי לעמוד בתשלום, ובין אם במקרים אחרים בהם האם נדרשת לבקש הגדלה של המזונות בשל חוסר יכולת שלה להתפרנס או גידול בהוצאות הילדים בשל השהות בבית . בשני המקרים לא ניתן לבצע שינוי חד צדדי. הפסקת תשלום המזונות בצורה חד צדדית לא רק שאינה חוקית ותביא לפתיחת תיק הוצל"פ והליכים נושכניים, היא עשויה להביא את ילדי הזוג למצב כלכלי בעייתי. ולכן במקרה כזה הדרך היא הגשת תביעה להפחתת מזונות בה יש לשכנע את בית המשפט שאין מדובר בשינוי נסיבות זמני - אלא במצב שבמידה וימשיך- אזי ההורה הנדרש לשלם את גובה המזונות שניפסקו , עתיד לקרוס כלכלית ולא יצליח לעמוד על הרגליים. המשבר הכלכלי הקיים הוא מצב חדש ולא מוכר בהיקף ובעומק שלו בחברה שלנו בשנים האחרונות ועל פניו ייתכן שמדובר אצל משפחה אחת במשבר זמני וקושי של מספר חודשים ואצל אחרת בקושי מתמשך, והרי תביעות להפחתת מזונות צריכות ללמד את השופט כי אין מדובר במשהו זמני וחולף שניתן להתגבר עליו אלא בקושי כלכלי אמיתי שיש לו השלכות עתידיות משמעותיות בזמן הקרוב והרחוק. ניצב פה אתגר לא פשוט לשופטי בימ"ש למשפחה למצוא את האיזון הראוי והעדין בין המצוקה הכלכלית של האב (עדיין בד"כ האב הוא המשלם) לבין צרכי הילדים ומצבה הכלכלי של האם. במקרים אלו יצטרכו השופטים לפסוק בתבונה ורגישות ולייצר פתרונות יצירתיים. החיסרון הגדול במקרים אלו הוא שעצם ניהול התביעה עצמה כרוך בזמן ובעלויות - והתוצאה - כלל אינה מבטיחה פתרון רצוי והולם לשני הצדדים בתביעה. ולכן, דווקא במקרים כאלה, יותר מתמיד, מומלץ לחפש את הדרך לנהל את המשבר בהידברות על מנת להגיע לפתרון המוסכם במינמום זמן והוצאות. כמי שעוסקים שנים בניהול מאבקים משפטיים בבתי המשפט למשפחה – אנו יודעים היטב כי יש עת להילחם על מה שצריך. אבל בזמנים כאלה המביאים למצבים נדירים מומלץ בחום לשקול אופציות נוספות, של דיאלוג. לפעמים פגישת יעוץ או שתיים מייצרת הסכמות לתקופה קצובה לעניין גובה התשלום ואופן התשלום , ומשאירים את כל הצדדים: האב, האם והילדים עם פתרון שמקובל על כולם ושגובש בהסכמה. וכמילות השיר המפורסם "יש עת לכל דבר" , ובעת הזו, עדיף לאסוף אבנים ביחד מאשר לסקול אבנים. ואל תשכחו, בסופו של דבר, מהות המזונות זה דאגה לילדים המשותפים, הגעה לפתרון בהידברות תהיה לבטח הדרך המהירה ביותר היעילה ביותר והזולה ביותר. שימו את האגו בצד, פנו לאיש/ת מקצוע המתאים לכם ורגע לפני פנייה להליכי תביעה לבית המשפט בתביעה להפחתת/ הגדלת - תנסו אחרת , מי יודע אולי יצליח לכם.. בהצלחה! לשאלות נוספות בתחום מוזמנים לפנות בפרטי...